סירוס כלבים - בעד ונגד

בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בנכונות בעלי כלבים זכרים בישראל לבצע ניתוח סירוס לכלבם. הסיבות הן עלייה במודעות ליתרונות שבסירוס במקביל לעלייה בעלויות אגרות רישוי הכלבים הלא מסורסים. במאמר זה נעבור על הטיעונים בעד ונגד סירוס כלבים.

ד"ר עמוס שמואלי

על פי הערכת משרד החקלאות ופיתוח הכפר, בישראל ננטשים מדי שנה עשרות אלפי כלבים. מתוך כלבים אלו רק עשירית זוכים לבית חם בעוד שהשאר מועברים למכלאות ועמותות ובמקרים רבים מוצאים את מותם אם לא מוצאים בית. בעקבות נתונים עצובים אלו, ובמטרה לנסות ולטפל בבעיה, נוסח תיקון לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים והחל משנת 2013 אגרת הרישוי השנתית לכלב או כלבה שלא עברו סירוס\עיקור הפכה גבוהה משמעותית מאגרה לכלב שכן עבר את הניתוח.

אך האם זוהי הסיבה היחידה לסרס את הכלב? בעלי כלבים רבים לא ממהרים להכניס את כלבם לניתוח. בעקבות חשש מהסיכונים שבניתוח, מסיבות אידיולוגיות או מסיבות אחרות. אז מי "צודק", והאם ראוי לסרס כל כלב? התשובה היא שאין נכון ולא נכון, כל אדם צריך לשקול לעומק את מעשיו ולהחליט על פי מצפונו ועל פי הבנתו. 

מהו סירוס?

האשכים ביונקים מכילים 4 חלקים עיקריים, רקמת האשך מייצרת את הזרע ואת הורמוני המין הזכריים, בלוטת יותרת האשך אשר מהווה מאגר של זרע ובה הם מתבגרים, צינור הזרע המוביל את האשכים אל צינור השופכה ושק האשכים שתפקידו לווסת את טמפ' האשכים.

במהלך ניתוח הסירוס מסירים את רקמת האשך יחד עם בלוטת יותר האשר ובכך קוטעים את פוריות הכלב ומפחיתים את ייצור הורמוני המין הזכריים (טסטוסטרון). קיימת אפשרות לסירוס כימי של כלבים אך זו אינה מומלצת בגלל השפעה לא עקבית לאורך זמן וסיכוי לתופעות לוואי קשות כגון נמק של רקמת האשכים.

באיזה גיל כדאי לסרס?

מספר אירגונים בארצות הברית המתעסקים בזכויות כלבים מעודדים ביצוע ניתוח בגיל חודשיים עד 4 חודשים. בנוסף הוכח במחקר גדול שנעשה כי אין סיכון בביצוע ניתוח סירוס לפני גיל 6 חודשים בהשוואה לסירוס לאחר גיל זה ואין הבדלים בהתפתחות כלבים בהשוואה לכאלה שלא סורסו. מאידך קיימות עדויות לעלייה בסיכון להתפתחות מחלות שריר ושלד לאחר ביצוע סירוס בגיל מוקדם מדי. אף על פי שעדויות אלה לא הוכחו במאמר רחב מימדים, במרפאה וטרינרית הדרים אנו ממליצים לא לסרס לפני גיל 5 חודשים כלבים מגזעים גדולים אלא אם ישנה חובה על פי חוק (כלבים המוגדרים כמסוכנים).

 

יתרונות בסירוס כלבים:

1. מניעת התנהגות מינית, אגרסיביות ומריבות בין כלבים:

בכלבים מסורסים, בעקבות הפחתה בהורמון הטסטוסטרון, ישנה ירידה עד היעלמות של התנהגויות אשר עשויות לסכן את הכלב. כלבים לא מסורסים נוטים להיות תוקפניים אחד כלפי השני ועשויים אף לנשוך אחד את השני - מצב המצריך טיפול וטרינרי מיידי. סירוס גם מסייע בהפחתה של בעיות של התנהגות לא רצויות כגון אגרסיביות כלפי הבעלים, התנהגות של סימון (השתנה בבית) ו-mounting (=התנהגות בה הכלב מטפס וכאילו "מזווג") על חיות אחרות, על חפצים או על רגליים של האנשים. בנוסף כאשר יש כלבה מיוחמת בסביבה, כלבים לא מסורסים במקרים רבים יחצו גבולות בכדי להגיע אליה ועשויים לברוח מבעליהם ולשוטט ברחובות עם הסיכונים הנלווים כגון דריסה או מריבה עם כלבים אחרים.

2. מניעה וטיפול במחלות:

קיימות מחלות אשר סירוס באופן מובהק מפחית או מונע את התפתחותן. בעיות פרוסטטה, בהן הגדלה שפירה של הפרוסטטה, ציסטות בפרוסטטה, זיהומים בפרוסטטה. מחלות באשכים בהן דלקות בשק האשכים, גידולי אשכים אשר נפוצים מאוד בכלבים מבוגרים.

סירוס מהווה טיפול בגידולים באיזור פי הטבעת וכן נחשב כיעיל בהפחתה של סיכון להרנייה פרינאלית (ניוון שרירים מקומי באיזור האחראי על שמירת הרקטום במקומו). 

3. הוזלה בעלויות הרישוי:

כאמור, אגרת הרישוי השנתית המשולמת לרשות המקומית עבור כלב לא מסורס עומדת על 370 ש"ח (נכון לאוקטובר 2017) בעוד שאגרת הרישוי לכלב מסורס עומדת על 53.5 ש"ח. 

4. הארכת החיים:

במרבית המחקרים נמצא כי כלבים אשר עברו סירוס חיים זמן רב יותר מכלבים שלא עברו סירוס. עם זאת לא ניתן לקבוע חד משמעית כי הליך הסירוס עצמו הוא זה שמביא לעלייה באורך החיים וניתן לייחס את התוצאות לסיבות אחרות (קיימת הערכה כי כלבים מסורסים שייכים לבעלים שבאופן סטטיסטי נותנים לכלבם טיפול ראוי יותר מכלבים לא מסורסים).

5. הגיינה ואסתטיקה:

בכלבים לא מסורסים רבים קיימת תופעה בה מצטבר נוזל מוגלתי בקצה העורלה. תופעה זו ידועה בשם "סמגמה" ובמרבית המקרים חולפת לאחר סירוס.

6. מניעת התרבות:

כפי שהוצג במבוא, בישראל כמות בלתי מבוטלת של כלבים חסרי בית. כלבים אלו מגיעים לעמותות והסגרים ובמקרים רבים במידה ולא מוצאים בית, מומתים באותם מקומות. נושא זה בעל היבטים רגישים מבחינה מצפונית ואתית, וניתן לדון בו בהרחבה, אך זוהי המציאות העצובה.

סירוס מבטל את הסיכוי שהכלב יהיה אב לגורים שלא ימצאו בית וכזה יהיה גורלם.

סמגמה - הצד הפחות אסתטי בכלב לא מסורס

חסרונות

1. הרדמה:

סירוס במרבית המקרים הינה פרוצדורה שאנו מבצעים מתוך בחירה בבעל חיים בריא (פרוצדורה אלקטיבית). אף על פי שניתן להפחיתם, על ידי ביצוע בדיקות מקדימות מקיפות ושימוש בציוד בטיחותי ומתקדם, בכל הרדמה קיימים סיכונים הנובעים מהשפעת חומרי ההרדמה על מערכות הגוף. לכן אחת ההמלצות היא לבצע את הסירוס במרפאה שדואגת לביצוע בדיקות דם לפני הרדמה, מקפידים להחדיר עירוי ונוזלים לוריד לכל כלב שעובר הרדמה, שמשתמשת בציוד הרדמה מתקדם עם אפשרות למתן חמצן ומקפידה ערכות החייאה זמינות.

2. זיהומים ודימומים לאחר הניתוח:

בכל מצב של חדירת שכבות ההגנה של הגוף, ובפרט בניתוח, עולה הסיכון לחדירה של מזהמים לגוף. לרוב הזיהומים נשלטים ע"י מתן אנטיביוטיקה אך זיהומים יכולים לפגוע בהחלמה מהניתוח ובמקרים נדירים אף להתפשט למערכת הדם. לכן כדאי לודא שהמרפאה בה מתבצע הניתוח משתמשת אך ורק בכלי ניתוח סטריליים, בחוטי תפירה סטריליים ובתכשירים לחיטוי נכון של עור הכלב לפני הכניסה לפרוצדורה. 

במהלך הניתוח נפגעים מספר כלי דם. לרוב כלי הדם הם שטחיים ושייכים לעור ולכן לעתים ניתן לזהות שטפי דם באיזור הניתוח מספר ימים לאחר הפרוצדורה. במקרים חריגים ונדירים יחסית, כשל טכני בניתוח או כשל של חוטי הקשירה בניתוח יכול להביא להשתחררות של אספקת הדם לאשך. כלי הדם המזינים את האשך גדולים יחסית ודימום מהם מסוכן מאוד. בכדי להפחית את הסיכוי כדאי לוודא כי הניתוח מבוצע או לפחות מפוקח על ידי וטרינר מנוסה.

3. עלייה במשקל:

בכלבים מסורסים קיימת נטייה להשמנה. ההשמנה היא תוצאה של השינויים ההורמונליים במקביל לירידה בפעילות בהשוואה לכלבים לא מסורסים. במידה וישנם סימנים של עלייה במשקל מומלץ להתייעץ עם ד"ר עמוס שמואלי - מרפאה וטרינרית הדרים ולקבל עצות לאורח חיים נכון יותר לכלבכם.

 

4. מחלות והפרעות הקשורות בסירוס:

קיימות מספר עדויות לעלייה בסיכון לסינדרומים מסויימים בכלבים מסורסים לעומת לא מסורסים. קיימת עדות לעליה בסיכון לדיספלזיה של מפרק הירך בכלבים מסורסים אשר מוסברת ע"י סגירה מאוחרת של לוחיות הגדילה בעצמות הארוכות בכלבים שמסורסים בגיל צעיר. עם זאת  לא נבדקה האפשרות שהעלייה בסיכוי קשורה לעלייה במשקל. באופן כללי לבעיות במפרק האגן מרכיב תורשתי ידוע וישנה נטייה לכלבים מגזעים מסויימים לפתח אותה.

 

בנוסף נמצא קשר בין סירוס לעלייה בסיכוי לקריעה של הרצועה הצולבת בברך.

 

5. פגיעה בפוריות:

למרות שסעיף זה הוצג כיתרון, אנשים מסויימים רואים זאת כחסרון ולכן יש לציין את המובן מאליו - לכלב מסורס לא יהיו גורים. סירוס אינו מתאים לבעלי כלבים שרוצים גורים מכלבם. 

לסיכום

הדעה הוטרינרית הרווחת היא כי סירוס הוא אמצעי יעיל ונכון לשליטה על אוכלוסיית הכלבים ולשיפור חייהם וחיי הסובבים אותם, אך יש החולקים על כך. במרפאה וטרינרית הדרים אנו ממליצים לסרס כל כלב במידה ואין מניעה בריאותית, אך מכבדים את החלטתם של אלו הבוחרים מסיבותיהם שלא לסרס. קיימים טיעונים נוספים בעד ונגד סירוס ועל כל בעלים של כל כלב להחליט בעצמו מה נכון לו ומה נכון לכלבו.