בקצרה:

  • משושה: סדרת חיסונים בגור ולאחר מכן אחת לשנה.
  • כלבת: חיסון אחת לשנה.
  • תולעת הפארק: טיפול חודשי.
  • תולעי מעיים: כל 3-6 חודשים ובעת הצורך
  • הרפס: בכלבה להרבעה
  • שעלת: לפני פנסיון או אחת לשנה.

חיסוני כלבים

עם העליה ברמת המודעות לבריאות הכלבים איתם אנו חיים, אנו מבינים היום כי כל כלב צריך להיות מחוסן. חלק מהחיסונים בעלי חשיבות גדולה למעבר בטוח של תקופת הגורות, אשר בלעדיהם גורי כלבים חשופים למחלות מסוכנות וקטלניות. חלק מהחיסונים מהווים הגנה על הכלב ממחלות בעלות פוטנציאל סיכון להדבקת בני אדם (=מחלות זואונוטיות). בנוסף קיימים טיפולים מונעים אשר אינם מוגדרים כחיסון, ומטרתם לפגוע בטפילים שונים. חלק מטפילים אלו עשויים לגרום למחלות קשות ולפגוע בבריאות הכלב ברמות שונות בהתאם לסוג הטפיל.
לפניכם פירוט של החיסונים המומלצים:
חיסון משושה

שמו של חיסון המשושה נובע מהיותו מחסן כנגד 6 מחלות עיקריות. בין המחלות כנגדם מחסנים בחיסון המשושה מחלות הגורים "פרוו", ו"כלבלבת" (להבדיל מ"כלבת"), מחלת ה"עכברת" אשר מסוכנת גם ליונקים אחרים כולל האדם ועוד. 

חיסון המשושה ניתן כסדרה של חיסונים בגיל גורות. פרוטוקול החיסונים משתנה על פי סוג החיסון, אך מטרתו היא לשפעל את מערכת החיסון בשלב המוקדם ביותר האפשרי כנגד המחלות המסכנות גורים. הפרוטוקול באופן אידיאלי מתחיל בסביבות גיל 6-8 שבועות, מסתיים בגיל 14 שבועות ודורש בממוצע 3 חיסונים. 

לאחר ביצוע סדרת החיסונים הראשונית חשוב לחזור על החיסון (בוסטר) אחת לשנה בכדי לשמר את רמת הנוגדנים ברמת אפקטיבית לאורך חיי הכלב. 

 
חיסון כלבת

וירוס הכלבת נחשב לאחד הוירוס הקטלניים והאכזריים ביותר הידועים לאדם. המחלה חשוכת מרפא מרגע שמתפרצת וכלב שחולה בה עובר סבל נוראי, תוך כדי נסיונות של הדבקה ע"י תקיפת בעלי חיים אחרים, המסתיים במותו.

חיסון הכלבת מחויב לביצוע עד גיל 3 חודשים על פי חוק (פקודת הכלבת). במעמד ביצוע החיסון, כל כלב חייב להיות משובב בשבב אלקטרומגנטי. החיסון מדווח לרשות המקומית בה גר הכלב ביחד עם מספר השבב שלו ופרטי הבעלים, ובתמורה לאגרה המשולמת לרשות המקומית מתקבל רשיון להחזקת כלב.

חיסון כלבת אחת לשנה מחוייב גם הוא בפקודת הכלבת ואי ביצועו יכול לגרור היטלים כספים ואף עונשים קשים יותר.

 
טיפול נגד תולעת הפארק

תולעת הפארק קיבלה את שמה לאחר שמקרים ראשונים של הדבקה הופיעו בסוף המאה ה-20 בכלבים שטיילו בפארק הלאומי ברמת גן. ההערכה היא כי התולעת הגיעה לפארק יחד עם אחת החיות שיובאו לספארי, הסמוך לפארק הלאומי. כיום המחלה נפוצה ברוב איזורי הארץ.

תולעת הפארק עוברת מסלול חיים הכולל מעבר מצואה לחיפושית זבל הנבלעת ע"י כלב, התפתחות התולעת במערכת העיכול של הכלב, מעבר למערכת הדם וחזרה לצינור הוושט, בו התולעת יוצרת "קן" (גרנולומה) ע"י גירוי הרקמה. אותה גרנולומה גורמת להפרעה מכאנית של מעבר מזון מהפה לקיבה וגורמת להופעה של פליטות וריור יתר. במקרים מסויימים ישנה נדידה של התולעת לאיזורים אחרים בגוף ופגיעה בהם. מערכת העצבים ומערכת כלי הדם הן בין המערכות שנפגעות פעמים רבות מנדידה שכזו.

הטיפול המומלץ כיום הוא מתן חומר הקוטל את התולעת אחת למניעה אחת לחודש בזריקה. עם זאת ניתן לשלב טיפולים מסוגים שונים בכדי להפחית את תדירות הזריקות.

 
טיפול נגד תולעי מעיים

תולעי מעיים נפוצות בכלבים. תולעים מסויימות מועברות מכלבה לגוריה, חלקן מועברות מהסביבה וחלקן קשורות לנגיעות בפרעושים. 

תולעי המעיים ניזונות ניזונות מהאבות המזון אשר הכלב אוכל ולכן פוגעות בספיגת המזון ועשויות לגרום לירידה במשקל. בנוסף התולעים במקרים רבים גורמות לשלשולים אשר יכולים להביא להתייבשות ולעתים צואה דמית.

בגלל הקשר הישיר של תולעי סרט לפרעושים, בכל כלב הנגוע בתולעים מומלץ לתת טיפול לפרעושים.

חלק מתולעי הסרט המופרשות על ידי כלבים יכולות להדביק בני אדם. כך למשל תולעת הסרט דיפילידיום קאנינום יכולה להטפיל מעי של אנשים. תולעת נוספת בשם אכינוקוקוס גרנולוזום יכולה אף ליצור ציסטות בשלל איברים בגוף האדם ובכך יכולות להיות אף מסכנות חיים.

טיפול נגד תולעי מעיים ניתן לכל גור לפחות פעמיים בהפרש של 10-14 ימים. על הטיפול המניעתי מומלץ לחזור אחת ל3-6 חודשים. בנוסף מומלץ לטפל בכל מקרה של חשד לנגיעות בתולעים.

 
חיסון שעלת המכלאות

שעלת המכלאות היא מחלה נפוצה ומדבקת בין כלבים המתבטאת בדלקת בקנה הנשימה ודרכי הנשימה בריאות (ברונכוסים). לשעלת המכלאות מספר גורמים כאשר אחד מן הגורמים הויראליים קיים בחיסון המשושה. החשש העיקרי במחלה הוא זיהום משני על ידי חיידקים, ובפרט חיידק מסוג בורדטלה ברונכיספטיקה, אשר יכולים להביא לדלקת זיהומית ולסכן את החיי הכלב. 

חיסון שעלת מומלץ לביצוע כשבוע לפני כניסה של כלב לפנסיון. בנוסף ניתן לבצע חיסון מניעתי אחת לשנה.

בניגוד לחיסונים האחרים, חיסון שעלת המכלאות אינו ניתן בזריקה אלא בטפטוף לתוך האף

 
חיסון הרפס כלבים

וירוס ההרפס בכלבים (CHV-1) מהווה גורם סיכון לעוברים במהלך ההריון של הכלבה ולגורים בחודש הראשון לחייהם. הדבקות של כלבה בהריון במהלך תחילת-אמצע הריון עשויה להסתיים בספיגה של העוברים או הפלה בעוד שהדבקות לקראת סיום ההריון עשויה לגרום להמלטה מוקדמת. לעתים גורים שנדבקים בוירוס  מפתחים מחלת מערכת נשימה עליונה ובמידה ושורדים אותה נשארים נשאים של הוירוס להמשך חייהם. 

את החיסון יש לבצע בתקופת הייחום או כ7-10 ימים לאחר הזיווג, ולתת מנה נוספת כ7-15 ימים לפני מועד ההמלטה הצפוי. על החיסון יש לחזור בכל הריון של הכלבה.